החלטה בתיק בש"א 7789/07

לפני בקשה לאישור הסדר נושים. התיק העיקרי הוגש ביום 6.3.05, ומאז נעשו מספר ניסיונות להגיע להבנות בין הנושים השונים. כמו כן הוגשה בעבר בקשה לאישור הסדר נושים שלא צלחה.

1.         הבקשה הנוכחית הוגשה ביום 10.11.07, ולמעשה הינה שיפור ההצעה הקודמת.

על פי ההחלטה 29.5.07 פירסמו המבקשים הודעות במספר עיתונים בדבר כינוס אסיפות נושים, לדרגותיהם.

הדיון נקבע, על פי החלטתי מיום 19.11.07 ליום 6.2.08, אולם המבקשים ביקשו להקדים הדיון לאור העובדה שהדיון בבקשה המקורית אמור היה להתקיים ביום 20.11.07, והעובדים הרבים מצפים לאישורו ולקבלת כספם.

לאור האמור הוקדם הדיון ליום 13.12.07. בדיון שהתקיים התברר כי ההסדר אושר על ידי 97% מהנושים, וכי ישנם שני מתנגדים. האחד חברת דורנט (1991) ישראל בע"מ וכן חברת חוגלה קימברלי שיווק בע"מ (להלן: " המתנגדים" או " חוגלה" או " דורנט", בהתאמה).

כן עלתה השאלה בדיון האם נשלחו הזמנות לאסיפת הנושים גם לנושים שהם בעלי ערבויות אישיות, בהתאם לתקנה 25 לתקנות פשיטת הרגל התשמ"ה-1985.

בשאלה זו הצדדים היו חלוקים, אולם עו"ד בילט הודיע כי שלח מכתבים גם לנושים אלה, והללו השיבו בכתב.

לאחר שהצדדים יצאו להפסקה, במטרה לבחון נושא זה, שבו ובידם הסדר, לפיו על מנת להסיר מעל הדרך את השאלה הנ"ל, מסכימים הם כי בכפוף לכך שעו"ד בילט ימציא למתנגדים תוך 7 ימים את העתקי ההסכמות של אותם נושים בעלי ערבות אישית, יידונו הבקשה וההתנגדויות לגופן.

לפיכך, ובהעדר הודעה שלא נעשה כך, וכמוסכם, אדון בהתנגדות לגופה ובבקשה לאישור הסדר הנושים.

א. התנגדות דורנט

2.         לדברי עו"ד ארזואן, דורנט הגישה תביעת חוב על סך 167,000 ש"ח, ואף  לה יש ערבות אישית של המבקש 1, מר אורי דנון. לפי ההסדר המוצע המבקשים מופטרים מערבותם האישית, דבר שעלול לפגוע בדורנט ולא יאפשר לה לנקוט בהליכים אחרים כנגד המבקש 1, על מנת להשיג יותר מהסכום המגיע כתוצאה מקבלת 90 אחוז כמוצע בהסדר.

ב. התנגדות חוגלה

3.         למעשה לטענת חוגלה (שהגישה הוכחת חוב בסך 97,485 ש"ח) הינה זהה לטענת דורנט. לדעת עו"ד כהן ב"כ חוגלה, היא תוכל לגבות ממבקש 1 בגין ערבותו במסגרת תיק איחוד בו ישנם רק 15 תיקים (בהוצל"פ). כן מעלה היא השערה שמא יש יותר מהסכום שננקב על ידי  עו"ד בילט בקופות הגמל. לטענתה, למבקשים יש בית בירושלים השווה מעל 900,000 ש"ח, סכום השעבוד לבנק המזרחי.

דיון

4.         בין הנושים ישנם כאלה אשר להם ניתנה ערבות אישית, לפיכך יש מקום, וכפי שמציינת אף עו"ד דרמר ב"כ הכנ"ר,  לכך  שהבעלים יציעו סכום נוסף מעבר למוצע בהסדר כפי שהוצג.

סעיף 350 לחוק החברות תשנ"ט-1999 קובע בס"ק(ט), כדלקמן:

"(ט) אם באסיפה כאמור בסעיף קטן (א) הסכימו לפשרה או להסדר רוב מספרם של המשתתפים בהצבעה למעט הנמנעים שבידם יחד שלושה רבעים של הערך המיוצג בהצבעה, ובית המשפט אישר את הפשרה או ההסדר, הרי הם מחייבים את החברה ואת כל הנושים או בעלי המניות או הסוג שבהם, לפי הענין, ואם היא בפירוק - את המפרק וכל משתתף."

בפש"ר (תל-אביב-יפו) 1242/02 שבירו תעשיות נ' חיים קמיל, תק-מח 2002(2), 2786, נאמר:

"אין חולק כי נכס נפרד זה שבדמות הערבות, אשר מרגע בריאותו אינו חופף עוד במאת האחוזים לנכס ה"מקורי" (קרי, חובו של החייב), הינו מושא לזכות קניין עצמאית ונבדלת של הנושה, ואי לכך, הינו מוגן על ידי הוראת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, אשר מגן על קניין בפני הפקעה. לא זאת, אלא אם זאת; סמכות בית המשפט לפי סעיף 350 לחוק החברות לאשר הסדר למרות התנגדות מיעוט בקרב הנושים מקנה לו במפורש זכות להפקיע מהנושים את הנכס ה"מקורי", בדמות הזכות להפרע מהחייבת העיקרית, קרי,מהחברה. אין הוא מגנה לבית המשפט במפורש אף את הזכות לבצע הפקעה נוספת, בדמות חסימת הנושים בעלי הערבות האישית מלרדת אל נכסי הערבים כדי לנסות ולהפרע כדי יתרת חובם.